לפיכך חשוב מאד להכין את הדו"חות הפיננסיים של החברה שנבחנת על ידי המשקיעים באופן שיציג את נתוניה הכספיים בצורה שקופה ונכונה. וכדי להבטיח זאת, יש להקפיד לערוך את הדו"חות הפיננסיים בהתאם לכללי החשבונאות המקובלים, ולבקר אותם לפי כללי הביקורת המקובלים.
הכנת הדו"חות הכספיים של החברה נמצאת באחריות דירקטוריון החברה והנהלתה, ואילו ביקורת הדו"חות הכספיים צריכה להתבצע ע"י רואה-חשבון.
אגב, מבחינת הנגישות לדו"חות הפיננסיים של החברות, חשוב לזכור כי בעוד החברות הציבוריות בארץ מחוייבות לפרסם באופן פומבי את הדו"חות הכספיים שלהן (באתר האינטרנט של הבורסה לני"ע בארץ), אזי החברות הפרטיות אינן חייבות לפרסם את דו"חותיהן הכספיים, כך שמי שמעוניין להשקיע בהן צריך לפנות אליהן כדי לקבל אותם.
לפני שנצלול לעומק הדברים ונסביר כיצד יש לערוך את הדו"חות הכספיים וכיצד יש לבקר אותם, נסביר תחילה מהם בכלל הדו"חות הכספיים ואיזה מידע הם אמורים לספק.
מהם הדו"חות הכספיים?
הדו"חות הכספיים מורכבים למעשה מארבעה סוגים של דו"חות שונים, שלכל אחד מהם יש תפקיד משלו לגבי תיאור מצבה הפיננסי של החברה:
מאזן
המאזן אמור לספק תמונת מצב פיננסית של החברה בנקודת זמן ספציפית, בדרך כלל בסוף רבעון/שנה.
המאזן בנוי מהצגת הנכסים, ההתחייבויות, וההון העצמי של החברה, כך: נכסים = התחייבויות + הון עצמי.
באמצעות המאזן יכולים המשקיעים להעריך את נזילות החברה, כושר הפירעון שלה, והאיתנות הפיננסית הכוללת שלה.
דו"ח רווח והפסד
דו"ח רווח והפסד נועד לפרט את כלל ההכנסות, ההוצאות, הרווחים, וההפסדים של החברה לאורך תקופה מסויימת, ובאופן שמספק סיכום של ביצועיה הפיננסיים ותוצרי פעילותה (קרי, רווח או הפסד).
באמצעות דו"ח רווח והפסד יכולים המשקיעים להעריך את רווחיות החברה ויכולתה לייצר רווחים בני קיימא.
דו"ח תזרים מזומנים
דו"ח תזרים המזומנים נועד לפרט את תנועת הכספים המזומנים בעסק (זרימת המזומנים לתוך העסק וממנו החוצה) במהלך תקופה מסויימת, תוך חלוקתם לתנועת מזומנים שנבעה מפעילות שוטפת, פעילות מימון, ופעילות השקעה.
באמצעות דו"ח תזרים המזומנים יכולים המשקיעים לקבל אומדן על יכולתה של החברה לייצר מזומנים, וכן להעריך את נזילות המזומנים שלה וכושר פירעונה לטווח הקצר ולטווח הארוך.
דו"ח שינויים בהון העצמי
ההון העצמי של החברה כולל את השקעות בעלי המניות בחברה ורווחים או הפסדים צבורים של החברה מיום הקמתה. דו"ח השינויים בהון עצמי נועד להציג את השינויים בהון העצמי של החברה במהלך תקופה מסוימת ובשל סיבות שונות, כגון גידול/קיטון בעודפים, חלוקת דיבידנד, שינוי בהון המניות (כגון הנפקת מניות חדשות), ועוד.
הכנת הדו"חות הכספיים לפי תקני החשבונאות
כדי להבטיח שהדו"חות הכספיים יהיו מהימנים, ושהנתונים שכלולים בהם יוצגו באופן שקוף ונכון, יש לבצע את הרישומים החשבונאיים ולערוך את הדו"חות הכספיים שמתבססים על הרישומים הללו בהתאם לתקני החשבונאות שמקובלים בארץ.
מטרת תקני החשבונאות הינה לשפר את האמינות של המידע שכלול בדו"חות הכספיים של החברה, למנוע ממנהלי החברה מלבצע מניפולציות בנתוניה הפיננסיים, וליצור תמונה מהימנה ומקיפה של מצבה הכספי מכל הבחינות.
תקני החשבונאות שחלים על החברות בארץ
תקני החשבונאות שמקובלים בארץ נקבעים על ידי רשויות המס, גורמי חקיקה, וגופי תקינה ישראליים ו/או בינלאומיים.
בעבר, כל החברות הישראליות – הן הציבוריות והן הפרטיות – ערכו את הדו"חות הכספיים שלהן לפי תקני החשבונאות הישראלים, שמפורסמים על ידי המוסד הישראלי לתקינה בחשבונאות.
אולם, בעקבות פרסום תקני IFRS הבינלאומיים לראשונה בשנת 2003, חלו מספר שינויים בעניין תחולת תקני החשבונאות גם בארץ, וזאת באופן שהוביל לפיצול בעניין זה בין החברות הציבוריות לבין החברות הפרטיות בארץ.
לפיכך, תקני החשבונאות שחלים על החברות בארץ הינם כמפורט להלן, וזאת נכון לשנת 2024:
תקני החשבונאות שחלים על החברות הציבוריות בארץ
החברות הציבוריות בארץ חייבות לערוך את הדו"חות שלהם לפי כללי התקינה הבינלאומיים – IFRS, שמתפרסמים על ידי IASB – המוסד הבינלאומי לתקינה בחשבונאות שנמצא בלונדון.
תקנים אלו כוללים למעשה 3 סוגים, שעוסקים במגוון נושאים חשבונאיים:
- תקני דיווח כספי בינלאומיים – IFRS (International Financial Reporting Standard).
לדוגמא, תקן 3 IFRS עוסק בדיווח הכספי על צירופי עסקים, ואילו תקן 12 IFRS עוסק במדידת שווי הוגן של נכסים והתחייבויות. - תקני חשבונאות בינלאומיים – IAS (International Accounting Standards).
לדוגמא, תקן IAS 7 עוסק בדו"ח תזרימי המזומנים, ואילו תקן IAS 12 עוסק במסים על הכנסה. - הבהרות שנקבעו על ידי הוועדה לפרשנויות של תקני דיווח כספי בינלאומיים (IFRIC) או על ידי הוועדה שקדמה לה, לפרשנויות של תקני חשבונאות בינלאומיים (SIC).
תקני החשבונאות שחלים על החברות הפרטיות בארץ
החברות הפרטיות בארץ יכולות לבחור בין אימוץ כללי IFRS לבין אימוץ כללי התקינה הישראלית.
בפועל, רוב החברות הפרטיות בארץ, הן קטנות והן גדולות, בוחרות להמשיך ליישם את כללי התקינה הישראלית.
גם דו"חות ההתאמה למס של כל החברות בארץ, הן הציבוריות והן הפרטיות, צריכים להיות ערוכים לפי כללי התקינה הישראלית.
התקנים הישראליים עוסקים אף הם בנושאים החשבונאיים המרכזיים, כגון מלאי (תקן 26), רכוש קבוע (תקן 27), נדל"ן להשקעה (16), נכסים לא מוחשיים (30), ירידת ערך נכסים (15), ועוד.
טעויות שיש להיזהר מהן בעת עריכת הדו"חות הכספיים
הכנת הדו"חות הכספיים יכולה להיות משימה מאתגרת ומורכבת, ועל כן חשוב לבצע אותה באופן מקצועי ולהקפיד על איסוף מלוא הנתונים הפיננסיים וארגונם באופן מהימן ומדוייק.
לשם כך, חשוב גם להיזהר מטעויות נפוצות שעלולות להתרחש במהלך התנהלות החברה ולפגוע במהימנות הדו"חות שלה, ולמשל הטעויות הבאות:
- אי התאמה נכונה של חשבונות ואי ביצוע ביקורות סדירות. מחדלים אלו עלולים לגרום לאי התאמות ולטעויות רישומיות ועקב כך להוביל בדיעבד להצגות שגויות של נתונים במסגרת הדו"חות הכספיים.
- סיווג והצגת מידע פיננסי לא נכון. סיווג שגוי של עסקאות והצגתן בסעיפים הלא מתאימים של הדו"חות הכספיים באופן שעלול לעוות את התמונה הפיננסית ולהטעות את המשקיעים.
- תיעוד חלקי ולא הולם. חשוב מאד לשמור על תיעוד ברור, מלא, ומקיף של המסמכים שאמורים לתמוך בנתונים המדווחים בדו"חות הכספיים, כגון חשבוניות, קבלות, צ'קים, הסכמים, ועוד. אי שמירת מסמכים אלו כנדרש עלולה לעורר להעלות שאלות לגבי שלמות הדו"חות הכספיים ומידת דיוקם.
- הזנחת הביקורת הפנימית. מטרת הביקורת הפנימית בתוך החברה לאתר ולהצביע בפני הנהלתה על כשלים וסיכונים שמתקיימים בתוכה ולהציע לתקנם. במסגרת הביקורת הפנימית יש לבדוק, בין היתר, גם את אופן ניהול נכסי החברה והתחייבויותיה וכן את אופן ביצוע הנהלת החשבונות של החברה, וזאת במטרה להבטיח את דיוק המידע הפיננסי ולמנוע הונאות או טעויות בשוגג. הזנחת ביצוע הביקורת הפנימית עלולה, אפוא, לטרפד מטרה זו ולפגוע באמינות הדו"חות הכספיים.
עריכת הביקורת על הדו"חות הכספיים
כדי לוודא שהדו"חות הכספיים אכן נערכו לפי תקני החשבונאות המקובלים, יש גם לבקר אותם לפי תקני הביקורת המקובלים.
כלומר, שימו לב:
יש להבדיל בין תקני החשבונאות המקובלים (Generally Accepted Accounting Principles – (GAAP, שלפיהם יש לערוך את הדו"חות הכספיים של החברה, לבין תקני הביקורת המקובלים (Generally Accepted Auditing Standards – (GAAS, שלפיהם יש לבקר את הדו"חות הכספיים של החברה ולוודא שהם נערכו לפי אותם תקני חשבונאות מקובלים.
כפי שצויין לעיל, בעוד הכנת הדו"חות הכספיים של החברה נמצאת באחריות דירקטוריון החברה והנהלתה, ביקורת הדו"חות הכספיים צריכה להתבצע על ידי רואה-חשבון, שמטעמים מובנים גם צריך להיות רו"ח חיצוני, אובייקטיבי, ובלתי תלוי.
מהם תקני הביקורת המקובלים שחלים בארץ?
תקני הביקורת שחלים בישראל נקבעים על ידי לשכת רואי החשבון בארץ, והם כוללים מגוון הוראות והנחיות שנועדו לסייע לרו"ח לבקר את הדו"חות הכספיים באופן שישיג מידה סבירה של בטחון שאין בדו"חות הצגה מוטעית מהותית, וזאת בין עקב טעות בשוגג ובתום לב ובין עקב תרמית מכוונת וביודעין.
בפועל, לשכת רואי החשבון לרוב מתרגמת את תקני הביקורת הבינלאומיים (ISA) בשינויים מסוימים, ואיננה מפתחת תקני ביקורת עצמאיים משלה. לעתים היא מאמצת גם תקנים ממקורות אחרים, כגון הגוף המפקח על רואי החשבון בארצות הברית (PCAOB).
כיצד יש לבצע את ביקורת הדו"חות הכספיים?
רו"ח שמבקר דו"חות כספיים של חברה כלשהי, צריך תחילה ללמוד ולהבין באיזו חברה מדובר, ולרבות מהם היעדים, הסיכונים העסקיים, ומידת הבקרה הפנימית שלה, וזאת כדי לזהות ולהעריך את הסיכונים שעלולים להביא להצגה מוטעית מהותית של נתונים במסגרת הדו"חות הכספיים שלה.
לאחר מכן עליו לבנות ולתכנן את תוכנית הביקורת החשבונאית שלו, ובמסגרתה לקבוע את רשימת הנושאים הנבדקים, טכניקת הבדיקה, היקפה, ועוד.
ביצוע תוכנית הביקורת בפועל ע"י רוה"ח נעשה על ידי בדיקה מדגמית של מסמכים שונים שאמורים לתמוך בסכומים ובנתונים שמופיעים בדו"חות הכספיים, כגון חשבוניות, קבלות, צ'קים, הסכמים, אישורי יתרות של בנקים ועוד.
בנוסף, עליו גם לבחון את כללי החשבונאות המקובלים שיושמו וכן את האומדנים המשמעותיים שנעשו על ידי דירקטוריון החברה והנהלתה.
ולבסוף, בעת הכנת דו"חות פיננסיים, על רוה"ח לסכם את ממצאי בדיקתו, לנתח אותם, ולהביע את חוות דעתו לגבי נאותות הצגת הנתונים בדו"חות הכספיים, וזאת לפי אחד הפורמטים הבאים:
דו"ח שמנוסח לפי הנוסח האחיד: חוות דעת בלתי מסוייגת. מדובר במקרים שבהם רוה"ח סבור שמדובר בדו"חות כספיים נאותים ואין לו כל הסתייגות מתוכנם.
דו"ח שכולל שינוי מהנוסח האחיד: מקרים שבהם רוה"ח המבקר סבור שישנו עניין מסוים שמשפיע באופן משמעותי על הדו"חות הכספיים וכלול בביאורים שלהם, וזאת משני סוגים:
- מקרים שאינם משפיעים על חוות דעתו של המבקר: הפניית תשומת לב.
- מקרים שמשפיעים על חוות דעתו של המבקר: חוו"ד מסוייגת, חוו"ד שלילית, הימנעות מחוו"ד.